כל מה שרצית לדעת על מס חברות (והתבאסת לשאול)
מס חברות, כפי שהשם בבירור מצביע, הוא מס הכנסה אשר מוטל על חברות בע"מ. בניגוד למס הכנסה שמוטל על אזרחים פרטיים ועוסקים פטורים/מורשים, שיעור מס החברות הינו קבוע ללא מדרגות מס; כלומר, שיעור (אחוז) המס שחברה תשלם יהיה תמיד זהה, בין אם החברה הרוויחה בשנה מסוימת מיליארד ש"ח או 50 ש"ח.
שיעור מס החברות במדינת ישראל הוא 23% (נכון ליוני, 2020).
חשוב לציין שמס החברות מוטל על רווחי החברה בשנה מסוימת, ולא על הכנסות החברה באותה שנה. לדוגמה, אם בשנת 2019 לחברה היו הכנסות של 2 מיליון ש"ח ומתוך כך רווח נקי של מיליון ש"ח, החברה תשלם 23% מס חברות על מיליון ש"ח; או במילים אחרות, 230,000 ש"ח. אם לחברה אחרת היו הכנסות של מיליון ש"ח אבל לאחר קיזוז ההוצאות לא נשארו רווחים, אז החברה לא תהיה מחויבת בתשלום מס חברות.
שיקולים בקביעת שיעור מס החברות
שיעור מס החברות אינו קבוע בכל העולם, ולמעשה הוא אפילו אינו קבוע במדינה אחת לאורך זמן. במדינת ישראל, לדוגמה, בשנת 1985 שיעור מס החברות עמד על שיא של 66.1% (!) ובאופן כללי לאורך השנים ירד באופן הדרגתי.
ישנה משמעות גדולה גם לשיעור המס במדינה אחת ביחס למדינות אחרות – מדינה שיש בה מס חברות נמוך יותר ממדינות אחרות תמשוך באופן טבעי יותר משקיעים; זהו כמובן לא שיקול ההשקעה היחיד, אבל זהו כן שיקול רציני עם השלכות כלכליות ישירות על רווח החברות והמשקיעים.
למדינה יש לכאורה אינטרס לגבות מס חברות בשיעור גבוה ככל הניתן על מנת להעשיר את קופת המדינה, וגם ליצור יותר סימטריה בין המעמדות הסוציו–אקונומיים בחברה (למנוע מצב שהמעמדות הגבוהים יפתחו פערים גדולים אף יותר), אך בפועל מס חברות גבוה מדי יכול דווקא ליצור מצב הפוך שיוזמות מבטיחות עם פוטנציאל גדול כלל לא ייצאו לפועל בגלל החשש מרווחים נמוכים מדי.
אם כן, ממשלות נדרשות למצוא את האיזון הנכון על מנת לקבוע את שיעור מס החברות. מצד אחד, לגבות מס חברות בשיעור שיתרום את חלקו לקופת המדינה ויעזור לשמור על פערי מעמדות כלכליים נמוכים ככל הניתן, ומצד שני לא לגבות מס חברות בשיעור גבוה מדי שירחיק משקיעים ושיבלום תוכניות ויוזמות בגלל ציפיות נמוכות מדי לרווח.
